פסק-דין בתיק ת"א 3309-08

1.         התובע מבקש להתפצות במלא גובה הנזק שנגרם לרכב של בנו ז"ל בתאונת דרכים מיום 13.6.99 .לטענת התובע לא פוצה בגין נזק זה כתוצאה מרשלנותו של הנתבע בהעדר עריכה ודאגה להנפקת פוליסת ביטוח לרכב. הנתבע, סוכן ביטוח מטייבה, הגיש הודעת צד ג' כנגד סוכנות ביטוח בגליל אשר לדבריו העביר לה את הצעת הביטוח לשם הנפקת פוליסה. 

התובע הינו אביו של מר ענאן ז"ל (להלן: " המנוח") אשר היה תושב העיר טייבה ובעלים של רכב מ.ר. 57-842-02, מיצובישי שנת 1993 (להלן: " הרכב"). התובע הינו יורשו של המנוח  יחד עם הגב' סהאם עאזם, רעיית התובע ואם המנוח, אשר לטענתו המחתה את זכויותיה בתביעה זו לתובע.

2.         תביעה זו הוגשה בעבר ונמחקה מחוסר מעש ומאז הגשתה בתיק זה ניתנו פעמיים פסקי דין בהעדר, פסה"ד בוטלו, וחלק מהצדדים הגיעו להסדר גישור שבוטל ולבסופו של עניין נוהל הליך הוכחות והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

טענות הצדדים

התובע

3.         לטענת התובע, בשלהי חודש אפריל 1999 פנו המנוח והתובע לנתבע בבקשה כי האחרון יערוך ביטוח מקיף לרכב. בהתאם לדרישת הנתבע, העבירו המנוח והתובע סך של 3,500 ש"ח לנתבע בחמישה שיקים בתשלומים שווים (700 ש"ח) אשר נמשכו מחשבון בנק "קהיר עמאן" כאשר הראשון שבהם נמשך למועד פירעון ביום 5.5.99 ובכל חודש עוקב לאחריו. ביום 17.4.99 נתן הנתבע לתובע קבלה והודיע כי ביטח את הרכב בחברת "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" .בנוסף, מילא הנתבע טופס הצעה לביטוח ולטענת התובע, המנוח בקש מהנתבע העתק של פוליסת הביטוח והאחרון אמר שיעשה כן עם קבלת הפוליסה. השיק הראשון נפרע והופקד על ידי הנתבע בחשבון פיקדונות חברת הפניקס.

4.         ביום 13.6.99 אירעה תאונה עת שהתובע והמנוח נסעו ברכב. הרכב ניזוק והוכרז כאובדן כללי (להלן: " התאונה"). בעקבות התאונה הוגש כתב אישום כנגד התובע בבית המשפט לתעבורה בנתניה והוא הורשע בגין גרימת תאונת דרכים תוך שרישיונו נשלל למשך ארבעה חודשים.

5.         המנוח והתובע פנו מיידית לנתבע ומלאו טופס הודעה ותביעה. האחרון ציין בכתב ידו על הטופס כי הפניה היא ל - "אריה חברה לביטוח"  וכשנשאל לפשר הדבר השיב שהשיקים לא נקלטו על ידי חברת הפניקס ולכן העביר את הביטוח לחברת אריה. לדברי התובע, הנתבע אישר כי קיימת פוליסת ביטוח ולכן הורה על מילוי הטפסים.

הרכב נבדק על ידי השמאי, משה פסו (להלן: "השמאי") על פי הפניית הנתבע ועל פי חוו"ד השמאי הרכב אינו בר תיקון ,הוכרז כאובדן כללי וערכו הוערך בסך של  37,637 ש"ח נכון ליום התאונה.

בחלוף מספר ימים פנו שוב התובע והמנוח לנתבע ואז הודיעם האחרון שאין כיסוי ביטוחי וזאת על פי הודעת סוכנות הביטוח מולה הוא עבד, היא צד ג'.

6.         התובע עותר לקבלת פיצוי בשיעור מלוא הנזק שנגרם לרכב נוכח מחדלו של הנתבע באי עריכת ביטוח ובסך של 65,590 ש"ח בגין ערך הרכב המשוערך  (נכון ליום הגשת התביעה), סך של 2,780 ש"ח בגין שכ"ט שמאי וסך של 540 ש"ח בגין הוצאות גרירה, סה"כ 68,910 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

הנתבע

7.         הנתבע מעלה בסיכומיו טענות מקדמיות כמו שיהוי, התיישנות, והעדר צירוף צו ירושה וכתב המחאת זכות ע"י התובע.

לגופו של עניין טען כי בהעדר קיבול של הצעת הביטוח על ידי מי מחברות הביטוח ובהעדר פוליסה מונפקת, הרי שלא היה כיסוי ביטוחי לרכב עובר לתאונה. לטענתו, במועד חתימת התובע על הצעת הביטוח הסביר לו מפורשות, כי כל עוד לא תאושר ההצעה ותונפק פוליסה על ידי חברת הביטוח לא יהיה כיסוי ביטוחי ואף ציין את הבעייתיות בשיקים שמסר המנוח אשר נמשכו מחשבון בנק בשטחים. לדבריו, התובע והמנוח ידעו שאין כיסוי ביטוחי ולא הוצג כל מצג בפניהם לפיו הרכב היה מבוטח, ואין להם אלא להלין על עצמם.

8.         הנתבע העיד במסגרת תצהירו כי עם קבלת השיקים - משנוכח כי אלו נמשכו מחשבון בנק בשטחים וידע כי חברת הפניקס אינה מקבלת שיקים כאמור - ניסה לערוך ביטוח בחברת אריה באמצעות צד ג'. הנתבע יידע בכך את המנוח והתובע ואלו אף סייעו ופרעו את השיק הראשון במטרה למסור כסף מזומן לצד ג'. הראשונים התבקשו מפורשות על ידי הנתבע ליצור עמו קשר כדי לוודא שאכן צלח בידו להנפיק פוליסת ביטוח.

הנתבע העיד בתצהירו כי העביר לצד ג' סכום המזומן וארבעת השיקים. מנגד, התובע לא יצר עמו קשר כלל כפי שהתבקש וזאת עד למועד התאונה. לדבריו, היות ולא קבל הודעה מצד ג' הניח כי אכן הפוליסה הונפקה. עם זאת, עם קבלת הודעת התובע על התאונה פנה הנתבע לצד ג' ורק בשלב זה נודע לו כי לא עלה בידי האחרונה לבטח את הרכב כלל.

9.         אשר לסכום התביעה טוען הנתבע כי אינו מבוסס ואף מוגזם.  לדבריו, ערך הרכב נמוך והינו שליש מהנטען שכן הוא עבר תאונות קשות ומצבו המכני לא היה תקין. הנתבע מעלה חשד כי גם אם הרכב היה מבוטח הרי שהביטוח לא היה חל כיון שהתאונה התרחשה בשטחי הרשות ואזור זה אינו מכוסה. עוד טוען כי יש לייחס לתובע או למנוח רשלנות / אשם תורם גם בגין נהיגה לא זהירה כפי שעולה מגזר הדין.

צד ג'

10.        ראשית טענתה של צד ג' מעוגנת בטענת התיישנות. לטענתה, התובע והנתבע מנסים להתעשר על חשבונה וזאת מאחר והנתבע נמנע מלטעון טענת התיישנות במועד. לגופו של עניין נטען כי הנתבע לא עמד בקשרי עבודה עמה ,היא לא עבדה ואינה עובדת אף כיום עם חברת הפניקס. בנוסף, צד ג' לא התחייבה להנפיק פוליסת ביטוח עבור הרכב וממילא לא ניתן להטיל עליה אחריות בגין רשלנות. כמו כן כל עוד לא הונפקה פוליסה עבור הרכב וודאי שלא היה חוזה ביטוח ולא היה בסיס לסכומי הכספים שהעביר התובע לנתבע.